ביטול רישום פלילי – דעה אישית

שאלות רבות צפות ועולות לגבי הקושי הטמון בביטול רישום פלילי.
האם הרשויות ערות להשלכה הקיצונית של רישום פלילי? לא בטוח.
מה נדרש בכדי לגרום לביטול רישום פלילי?

ראשית- להבין כי קיימת בעייה, לפחות מבחינת המסוף המשטרתי לגבי עתידכם.
בפרק זה, נדגיש את דעתנו על ההליך כולו ואת הבעייתיות הטמונה בו.

הרשות החוקרת פותחת תיק עם הגשת תלונה מצד מתלונן, היא גובה עדויות, לעיתים עוסקת באיסוף ראיות;

לעיתים היא סבורה שאין צורך בכך; לעיתים היא סבורה שיש עניין לציבור ומקדישה אמצעים רבים;

לעיתים היא סבורה שאין עניין לציבור וזונחת התיק (חרף העובדה שיש עניין לחשוד);

לעיתים לא קרובות נסגרים התיקים מ"חוסר אשמה" (היינו- אין רישום פלילי);

לעיתים קרובות התיקים נסגרים בעילה של "היעדר עניין לציבור" (יש רישום פלילי);

לעיתים די קרובות קיימת ראייה אחת בלבד, חזקה או לאו, ודי בכך בכדי שהתיק ייסגר בעילה של "אין ראיות מספיקות" (היינו יש רישום פלילי);

לעיתים התיק נשאר פתוח זמן רב, הן משום שטחנות הצדק טוחנות מאוד לאט והן משום הלחץ בו שרויה המערכת (כל אותה העת הרישום אינו נקי לחלוטין אם כי טרם הורשע החשוד/הנאשם בדין – אך קיים מב"ד ("מתברר דינו"- תיק פתוח) המטיל כתם על כבודו של האדם- וכמובן גם על עתידו התעסוקתי).

לעיתים המחשבים המשטרתיים מעדכנים את מחיקת הרישום (מופיע בגיליון הרישום הפלילי כ"מחוק") אולם לעיתים לא רחוקות המחשבים לא מעודכנים כראוי (פחות נפוץ כשמדובר בקטינים), לעיתים קרובות מאוד מעסיקים רבים מפרים את הוראת "החיסיון" המעוגנת בחוק המרשם הפלילי שהעונש בגין עבירה זו הוא שנת מאסר, אולם לעיתים מאוד רחוקות הם נענשים על כך.

"תעודת יושר" היא מונח נפוץ, חרף העובדה שהכינוי מוטעה. לרוב, תעודת היושר אינה מעידה על יושר- די בשכנה אחת, שתגיש תלונה למשטרה, שלא בצדק, בכדי ששמו הטוב של האדם יוכתם, וייפגעו זכויות חוקתיות על חוקיות- חוקי "המהפיכה החברתית", הלא הן זכותו של אדם לכבוד ושמירה על שמו הטוב וזכותו של אדם לחופש העיסוק המעוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק.

עלינו לשאול עצמנו מספר שאלות:

כמה קשה להכתים שם טוב של אדם? לא קשה, די בהגשת תלונה במשטרה. האם קיימת חקיקה בעניין? כן.

האם היא מספיקה? לא. האם קיימת אכיפה של הרשות החוקרת כלפי מעסיקים? כמעט ולא.

ברי, כי אדם לא יתלונן על מעסיק אופציונאלי, לפיכך, ראוי שהאחראים יאמצו פיתרון הולם, הלא זוהי עבודתם. עילות הסגירה "חוסר ראיות" ו"חוסר עניין לציבור" מטילות צל כבד על כבודו של אדם. גם הרשעה מטילה צל כבד, אולם הליך של הרשעה, גולם בחובו התדיינות משפטית של שמיעת עדויות, ראיות, התרשמות שופטים, אשר גורמים להטלת הדופי בשמו של האדם. לא כך הם פני הדברים כשתיק נידון על ידי אחראי המחליט על סגירת תיק בעילה מסויימת. הן המשטרה והן הפרקליטות חורצים גורלו ושמו של אדם, לעיתים ללא בחינה מעמיקה די הצורך בטרם מקבלים ההחלטה הראויה.

לית מאן דפליג, כי קשה לקבל החלטות מסוג זה כשלא שומעים את הצדדים ומתרשמים אך מניירות, קשה אף יותר כאשר המערכת לחוצה בזמן ועשרות תיקים, שלא לומר- מאות, סמוכים על שולחנם. אולם, אם קיים ספק בלב מקבל ההחלטה, הרי שספק זה צריך לפעול לטובתו של החשוד.

במשפט פלילי אנו נדרשים למידה ראייתית של "מעל לכל ספק סביר", היינו, בוחנים את טיב הראיות וכמותן ומחליטים אם יש מקום להרשעה. לעניות דעתי, יש להתייחס באותה מידה לסגירת תיק פלילי, ואם הראיה מוטלת בספק, או שיש סבירות כי האדם "חף", אותו ספק צריך לשמש לטובתו ואין להקל ראש בעילת הסגירה, שכן אחרת, לא נותרה לחשוד כל ברירה, אלא לפעול בדרך של "ביטול רישום פלילי", או ליתר דיוק מחיקתו של הרישום. מעת לעת מתגבשות תוכניות שונות להקלות בנוגע לאנשים בעלי עבר פלילי.

כך לדוגמא: לאחרונה גובשה תוכנית שמבקשי עבודה צעירים, שלחובתם יש אך רישום פלילי אחד, יוכלו להשתלב בצורה מסודרת במקומות תעסוקה, "כאילו היה רישומם נקי". תוכנית זו משותפת לשר התמ"ת ולמשרד המשפטים, ולפיה מי שביצע עבירה בהיותו קטין ולא ביצע עבירה נוספת בגילאים שמונה עשרה עד עשרים ואחת, רישומו יימחק לצורך הקבלה לעבודה. דעתנו היא כי יוזמה זו מבורכת, אולם אין בה די.

יש לחולל מהפיכה חברתית אמיתית שתסדיר בחקיקה ראשית את הנושא ללא תוכניות מזדמנות, התלויות בתנאים ובגילאים, ותגרום ל"שיקום" מי שמעד ולביטול רישום פלילי